אורי פוליאביץ'
אורי פוליאביץי הוא איש עסקים, פילנתרופ ומייסד חברת Soft2Bet, המספקת פתרונותהוליסטיים בתחום הגיימינג. הוא מביא עמו יותר מ-13 שנות ניסיון מנהיגות בתחום המשחקים והבידור המקוון. אורי ידוע בעיקר כמייסד של חברת הטכנולוגיה Soft2Bet. הרקע המקצועי שלו כולל פיתוח עסקי בינלאומי, תכנון אסטרטגי וניהול תפעולי. הוא מתמקד בעיקר באנשים, במוצר ובחזון לטווח הארוך, ופחות בהצהרות פומביות.
מחוץ לתחום העסקי, אורי מוכר כמתווה דעה ופילנתרופ מסור, התומך באופן פעיל ביוזמות חינוכיות ופרויקטים קהילתיים. מנהיגים בתעשייה מציינים כי הגישה שלו משלבת חזון עם מנהיגות מעשית, מעודדת רעיונות נועזים תוך שמירה על אחריות, פרפקציוניזם ויכולת להקשיב - - תכונות המאחדות צוותים, מעודדות ביטוי של רעיונות נועזים ומממשות אותם למציאות. גישה זו משלבת חדשנות עם אחריות חברתית ואוריינטציה של השפעה בת קיימא.
שם
אורי פוליאביץ'
תפקידים
יזם · משקיע · פילנתרופ
שנת לידה
1981
תפקיד
מייסד Soft2Bet
מדינת המוצא
אוקראינה
ליצירת קשר
אבני דרך
1981
אורי נולד באוקראינה הסובייטית
1995
עבר לישראל עם משפחתו, שם סיים את לימודיו התיכוניים ושירת בצה"ל במשך שלוש שנים.
2007–2010
התמחות משפטית במשרד HBW Law, המתמחה בעסקאות בינלאומיות של מיזוג ורכישה ובנדל"ן. ניסיונו רב הערך של אורי בתחום המשפט והעסקי, שנרכש בתחילת הקריירה המקצועית, תרם תרומה מכריעה למיזמיו העסקיים בעתיד.
2010–2012
סגן נשיא לפיתוח עסקי בקבוצת WK. ניהל את הפעילויות באסיה המרכזית ופעל בשיתוף עם גורמים מרכזיים בתעשיית ה-iGaming.
2013–2015
מעורבות בפרויקטים עסקיים שונים
2016
ייסד את Soft2Bet. הפרויקט החל כעסק טכנולוגי, שהתפתח במהירות והתרחב לקבוצה בעלת נוכחות בינלאומית, עם מספר רב של רישויונות ופלטפורמות.
2020
ייסד את 'קרן יעל'
2024
הקמת Soft2Bet Invest
פרסים והישגים
הכרה בפועלו
ספטמבר 2024
קיבל הכרה כ'מנהיג השנה' בטקס פרסי SBC
דצמבר 2024
נכלל ברשימת '50 היהודים המשפיעים ביותר' שפורסמה בג'רוזלם פוסט
פברואר 2025
קיבל את תואר 'המנהל של השנה' מטעם Global Gaming Awards לאזור אירופה, המזרח התיכון ואפריקה.
מאי 2025
מקום 6 ברשימת 100 האנשים המשפיעים ביותר ב-iGaming
מנהיג
עמיתיו ושותפיו של אורי מדגישים שכמנהיג ללא דופי הוא נושא באחריות להתמדה והעברת מסרים ברורים של חדשנות ושיתוף פעולה, ומבטיח שכל הארגונים הקשורים יוכלו ליהנות מהצלחה ארוכת טווח.
חדשן
אורי עוקב באופן שיטתי אחרי מגמות והתפתחויות, יישום טכנולוגיות חדשות, עם דגש על פרסונליזציה ובינה מלאכותית, והעדפות תוכן לשיפור איכות המוצר וחוויית המשתמש. כמו כן, נותן דגש על התמקדות בהשפעה בת-קיימא וארוכת טווח.
מוביל דעה
אורי תורם באופן קבוע תכנים חינוכיים בנושא קז'ואל גיימינג ומגמות חברתיות, מתוך מטרה לחבר בין שחקנים ולהעלות את חוויית הבידור לרמות חדשות..
פילנתרופ
"מהרגע הראשון שבו העסק הגיע לנקודת האיזון, הרעיון היה ליצור משהו שיחזק את תחושתם של ילדים לגבי היותם חלק מהקהילה היהודית. זוהי הסיבה שדחפה אותנו ליצור את 'קרן יעל'", מספר אורי פוליאביץ'.
שומר הקהילה
אורי מייחס חשיבות רבה לאנשים ולמקומות סביבו, והוא תורם לארגוני צדקה ועוזר לנזקקים באופן קבוע. הוא הקים את הקרן כדי להציל ילדים עם מחלות נדירות ברחבי העולם, והיווה השראה לאחרים להצטרף אליו במשימה זו.
אזכורים בתקשורת
“From the very first day when we started the business, we were surrounded by a small team of like-minded people, and the biggest success came when we added to the team a people that brought a lot of color, a lot of new ideas, and brought their dreams to the business.”
“I remember the feeling of hunger the most, not just hunger as a kid, but the hunger to change your life.”
“Just bring talented people and allow them to do what they want, what they passionate about.”
“For Soft2Bet, the whole business is built around diversity. This mixture of people and cultures is what really allows us to have a truly international identity, which comes from respecting others, learning a lot about other cultures and other approaches. It’s the only way for me.”
“The ability to choose the right people, to support them when they need your support and to give them the freedom to create, because they need this freedom.”
“Soft2Bet closely monitors trends, we look to see where in the world as well as where the gaming industry is going. We give players something unique – marketplaces where they can trade features with other players. For us, that's the future and why we use motivation engineering.”
רקע
אורי פוליאביץ' נולד בשנת 1981. בגיל 14, משפחתו עברה לישראל, שם סיים את בית הספר התיכון ושירת שלוש שנים בצה"ל. השנים המוקדמות האלו עיצבו את החוסן והמשמעת העצמית שלו, ואת הדחף ליצירת שינוי. בין השנים 2005 ל-2009, הוא למד באוניברסיטת בר-אילן, וקיבל תואר ראשון במשפטים (LLB). הקריירה שלו בתחום המשפט החלה בדיני מסחר ונדל"ן, והמשיכה להתמחות בחוזי מיזוגים ורכישות בינלאומיים. בסיס זה העניק לו כישורים אנליטיים חזקים וגישה מובנית לפתרון בעיות.
מעבר לחינוך הפורמלי, הרקע של פוליאביץ' מאופיין בגמישות וסקרנות. רעב להתקדמות דחף אותו לנצל הזדמנויות מחוץ לתחום המשפטי, תחילה בפיתוח עסקי ולאחר מכן בתחום ההנהגה. עמיתיו מציינים את ההתמדה שלו, פתיחותו לפרספקטיבות חדשות, ויכולתו להפוך אתגרים לצמיחה. ביחד, תחומי הניסיון האלה משלבים מומחיות פורמלית עם מיומנויות בינאישיות - נחישות, חזון ומחויבות לבניית ערך מתמשך.
חינוך דרך פילנתרופיה
'קרן יעל', שהוקמה בשנת 2020, משקיעה בחינוך יהודי משנה מציאות, המטפח קשר עם הזהות היהודית ומעצים את דור המנהיגים הבא.
44 מדינות
אורי התחיל את הפרויקט בבניית בית ספר יהודי בעיר המוצא שלו, כדי לתמוך בקהילה המקומית. היום, בתי הספר של קרן יעל נמצאים בכל רחבי העולם.
17,000 ילדים
הילדים נהנים מחינוך מקיף באמנויות, טכנולוגיה ועוד, וזוכים לחינוך מצוין ולקשר חזק למורשתם.
113 בתי ספר וגני ילדים
קרן יעל מטפחת חינוך בכל הרמות - החל מתקופת הילדות המוקדמת ועד לחטיבה העליונה - ותומכת בלמידה פורמלית ובלתי פורמלית, כמו תוכניות בימי ראשון ותוכניות לאחר שעות הלימודים.
בניית זהות ומנהיגות
בכל קיץ, 'מחנה יעל' מחבר בין נוער יהודי מכל העולם דרך חוויה בלתי נשכחת, שבונה זהות, שייכות וחברויות בין תרבויות מגוונות.
"רוב האנשים חושבים שהעסקים מניעים יוזמות צדקה, אבל עבורי, הצדקה מניעה את העסק ודוחפת אותו קדימה".
"מהרגע הראשון שבו העסק הגיע לנקודת האיזון, הרעיון היה ליצור משהו שיאפשר לילדים להרגיש חלק מהקהילה היהודית".
"הרעב אותו הרגשתי כשהייתי בן 7-10, שדחף אותי לחפש אוכל וחיים טובים יותר - הוא עדיין שם ועדיין דוחף אותנו קדימה".
“המסלול שלנו להצלחה, מאז היום הראשון, מבוסס על שני צירים חסרי תחליף: עבודה קשה ויצירתיות. בעזרתם אנו מתגברים על אתגרים בנחישות, ואנו משתמשים בטעויות שלנו כדי ללמוד.
"זוהי הברכה שקיבלנו וההזדמנות שקיבלנו לשנות את העולם".
"בער לי לשנות משהו בחיי".
אורי פוליאביץ': השנים הראשונות והרצון לשינוי
הסיפור של אורי פוליאביץ' מתחיל בשנת 1981, באוקראינה הסובייטית. הזיכרון הברור הראשון שלו היה של תחושת מחסור, לא כל כך מבחינת מזון, אלא מבחינת צבע. אפשר לומר ש"עוני" היה המאפיין הבולט ביותר, אך מדויק יותר, זו הייתה "אפרוריות", שנראתה חודרת לכל דבר, מסביב ומבפנים, ויצרה כבדות עמומה.
הרקע הזה העניק לאורי בילדותו את התחושה שהדברים לא צריכים להיות כך, שהם לא יכולים להישאר לנצח אפורים וחסרי תקווה. אולי היה זה הרגע הזה שבו שאיפה פנימית החלה להבשיל למשהו מיוחד, ואולי זה לא משהו ספציפי אלא הכל יחד. כך, אורי פיתח את ההרגל לחפש דרך החוצה. לא יציאה מחדר, אלא יציאה מנסיבות. בהמשך, ההרגל הזה הפך לשיטה.
אורי נזכר: "הזיכרון החזק ביותר שלי הוא תחושת הרעב – לא רק רעב של ילד, אלא גם הרעב לשנות את חיי. רציתי לשנות את הצבע הזה, את האפרוריות, וליצור משהו בהיר וצבעוני בחיי ובחיי משפחתי".
במשפחות יהודיות באותה תקופה, הבחירה לרוב הסתכמה בשלושה מקצועות מכובדים: רופא, עורך דין או רואה חשבון. הבחירה שלו היתה בתחום המשפט, המתאפיין בלוגיקה מילולית ומשקל חברתי. למרות שתחום זה לא יהפוך למקצועו הראשי של אורי, הוא עדיין יעזור לו בעתיד להיבנות כאיש עסקים חזק.
אורי פוליאביץ נולד בשנת 1981 באוקראינה הסובייטית, והחל את דרכו מרקע צנוע. למרות זאת, התחושה שנותרה לו אינה דחייה של הסביבה הזו, אלא הערכה עמוקה לכך שמגבלות תורמות להבנתו של האדם היכן מתחילה המגבלה על צעדיו שלו עצמו.
חייו, בתקופת בית הספר היסודי באוקראינה הסובייטית של שנות ה-80, התאפיינו במחסור, יחס מחמיר וחשמל לא יציב.
בסביבה זו, המציאות הכתיבהמחסור מתמיד, ומסגרות מחמירות אשר השפיעו על האופן שבו ילדים מפתחים ציפיות והשקפות חיים, זמן רב לפני שנאלצו לקבל החלטות מקצועיות. כך, עבור אורי פוליאביץ', תחושת מוגבלות הייתה נוכחת החל משנותיו המוקדמות ביותר, והתחום היחיד עליו ניתן היה להגן מלחץ חיצוני היה עולמו הפנימי האישי.
הרעב לשינוי נוצר בהדרגה: תחילה כחוסר שביעות רצון מ"איך שהדברים עובדים", ולאחר מכן כהתעניינות בכל כלי שיכול להרחיב את האפשרויות העומדות לפניו. המודעות הזו, שנרכשה בתקופת הילדות המוקדמת איפשרה לו להסתכל על ה"אפור" ולדמיין למה ניתן להפוך אותו.
מאוחר יותר, התחושה הזו תדרוש פיתוח שפה של החלטות ופרויקטים, אך בהתחלה היא הייתה כמעט כמו התנסות של ילד עם קווים פשוטים וצבעים.. עבור אורי פוליאביץ', אותו הצמא המוקדם לקרקע חדשה הפך לדחף שליווה אותו בשנים הבאות, כאשר החלטותיו האישיות החלו לשנות לא רק את חייו שלו, אלא גם את חייהם של רבים אחרים.
אורי פוליאביץ': הכוח של בחירות נועזות
אחת התכונות המגדירות של אורי פוליאביץ' התבררה במהרה – יכולתו לנקוט צעדים נועזים כשהם נוגעים בצמיחה אישית ומקצועית. כל החלטה שיקפה לא רק שאפתנות, אלא גם חזון ארוך טווח לבניית יציבות.
כמה שנים לאחר מכן, פוליאביץ' עבר למולדובה יחד עם אשתו, יוליה פוליאביץ'. עם חזרתם לאירופה, בני הזוג התמודדו עם דילמה שנראתה יומיומית, אך בפועל הייתה אסטרטגית.
בשלב זה, היה למשפחת פוליאביץ' סכום כסף קטן בלבד להשקעה, והם עמדו בפני בחירה: להשתמש בו כמקדמה לרכישת דירה או להשתמש בו לבניית עסק משלהם. אורי ואשתו יוליה החליטו לקחת סיכון ולהשקיע ביזמות, צעד שהפך לאחד ההחלטות המרכזיות בחייהם.
דרך זו הביאה להקמת חברת Soft2Bet, חברה טכנולוגית שצמחה מהצעד הראשוני ומאז שומרת על רוח של סטארט-אפ. עם כל צעד נוסף החברה התפתחה וצמחה, ועדיין שמרה על רוח של עסק חדש בזכות חזון ברור ובזכות האנשים החזקים והכישרוניים שתומכים בפוליאביץ'. כפי שהוא מדגיש שוב ושוב, "צריך לבחור את האנשים הנכונים, לתמוך בהם כשהם זקוקים לתמיכה ולתת להם את החופש ליצור, כי כולנו זקוקים לחופש הזה".
המוטיב של סיכון ואומץ נשאר אחד המאפיינים המובהקים של סגנונו. המודעה בעיתון, הפגישה עם אשתו, הבחירה בין דירה לעסק, הקמת החברה – כל הצעדים האלה מאופיינים בדחייה של המובן מאליו ובמוכנות לפנות לקיום שבו התוצאות אינן מובטחות. וכפי שעמיתיו
ציינו, זה בדיוק מה שהפך אותו לא רק ליזם, אלא גם למנהיג שמעורר השראה באחרים.
שנים לאחר מכן, אורי פוליאביץ' נתקל בהזדמנות ששינתה את חייו, למרות שבאותו זמן הוא עדיין לא ידע זאת. יכול להיות שדחפים תת-מודעים פועלים כמו מצפן פנימי מושלם ומדויק, מה שמתכוונים אליו כשאומרים "לכו בעקבות אחרי החלום שלכם".
"פשוט פתחתי עיתון וקראתי על משרת מנהל פיתוח עסקי במרכז אסיה. לפני שהבנתי מה קורה, מצאתי את עצמי מנהל עסק עם 100 אנשים. זו הייתה הרפתקה גדולה… וזה שינה את חיי".
משרה שהתגלתה במקרה התבררה כהזמנה לשינוי גורל. זו הייתה נקודת התחלה, וממנה התפתח ומצא את עצמו אורי מוביל כ-100 עובדים.
זו לא היה תכנית במובן הקלאסי. למעשה, זו הייתה תגובה לדחף פנימי – לקחת את ה"גלולה הכחולה" ולראות לאן היא תוביל.
במציאות זו, התקיימה פגישה ששינתה לא רק את מסלולו המקצועי אלא גם את דרכו האישית.
היא התחיל בצעד פשוט, כמעט אקראי – מודעת 'דרושים' שפורסמה בעיתון ופתחה דלת למסלול קריירה בלתי צפוי. רגע שהפך גורם מניע לשינוי חיים רחב יותר.
אורי: "הייתי שקוע לחלוטין בהזדמנות שפורסמה בעיתון. כמו בספרים, אם אתם מבינים למה אני מתכוון. הייתה לי אפשרות לבחור: הגלולה הכחולה או הגלולה האדומה – ואני לקחתי את הכחולה.
אורי פוליאביץ': מנהיגות וחזון חדשני
אנו מתחילים את תהליך ההנהגה בסבב קצר של שאלות, ולאחר מכן בניתוח של נקודות חוזק. צריך לקבל החלטות במהירות, אך עם כל העובדות. בדרך זו מהירות בונה אמון במקום להחריב אותו.
לימודי משפטים מלמדים כיצד לבחון מכתבים וראיות, אך בתחום הניהול הנושא הזה מתורגם כקשב לפרטים.
הרעיון הוא לא פדנטיות, אלא פיתוח הרגל לבדוק השערות ולראות את התרחישים השליליים לפני שהם קורים. לפעמים אנשי הצוות צריכים לסגור את המחשבים ולהקשיב לחזון של המנהיג, בקולו, ולא דרך מסכים. אנחנו מנסים לשבור את הקצב. לעיתים קרובות ניתן למצוא את הנקודה המרכזית מהר יותר על ידי הקשבה ל"חריקות". במקום שבו יש שקט, יש פשטות מוזרה. כדי למצוא את העתיד, צריך להניח בצד את הכלים של ההווה.
עבור פוליאביץ', חדשנות אינה קמפיין או שקף במצגת, אלא מניע מתמיד של צמיחה שמתקיים בתוך לוח הזמנים. רעיונות עוברים דרך מחזורים קצרים, דרך מחלוקות, ודרך בחינת המדדים בזמן אמת. לפעמים החלטה נדחית עד הבוקר – וזה גם חלק מהמהירות.
בדגם מנהיגות זה, מהירות נחשבת למהירה רק כאשר היא נשארת ברורה לכולם, גם לאלו שהולכים לצידך וגם לאלו שיצטרפו מחר…
לאחר ארוחת צהריים הפגישות נעשות שקטות יותר, הקפה מתקרר על השולחנות, גרפים של התנהגויות צרכנים נשקפים ממספר מסכים, והערות על המודלים המומלצים רשומות על דפים לידם. זו השעה שבה הכי קל לדבר על העתיד, למרות שאפילו יותר קשה לתאר זאת בצורה פשוטה.
אורי פוליאביץ' טוען שאין להסתמך על מונחי 'באזז', אם כי הוא מודה שהוא משתמש במילים כמו "בינה מלאכותית", "אלגוריתמים" ו"תוכן" בעצמו בשיחות תפעוליות, ", ורק אז מחזיר להן את הברק. זה אינו אפקט של זוהר, אלא של הרכבה. הוא מכנה זאת חזון – או ליתר דיוק, בדיקת החוזק של החזון, התהליך שבו רעיון עובר דרך טבלת מדדים עצירה קטנהשל הצוות לפני קבלת החלטה…
ועדיין, מנהיגות אינה מצטמצמת לטכנולוגיה. בשיחות עם עמיתים, נשמעת הערה נוספת: אורי יודע כיצד לקשר בין חזון אסטרטגי לאיכפתיות אמיתית כלפי אנשים. כפי שציין מקס פורטלי, סמנכ"ל הכספים:
"כאשר מנהיג טוב מצליח להמשיך ולהעביר את המסר של חדשנות ושיתוף פעולה, הוא מבטיח שכל רמות הארגון יוכלו להתקדם בהצלחה. האם אורי עומד בקריטריונים האלה? בהחלט".
הניסוח מדויק, אך מאחוריו עומד תהליך שבו הצבת דרישות והקשבה אינן סותרות זו את זו.
משימה חברתית ופילנתרופיה
עם זאת, היפוך המטרות הזה נעוץ באותו מניע בסיסי: הרעב להצלחה הוחלף בהדרגה ברעב למשמעות.
מבחינת אנשי הצוות, הדרך הזו אינה חובה חיצונית, אלא חלק מתרבות משותפת.
כפי שמדגיש אחד משותפיו לתחום: "גם אורי עצמו מעורב מאוד ביוזמות פילנתרופיות. הוא רוצה לחלק את ההצלחה לאלה שמזלם שפר עליהם פחות. ומסיבה זו כל הצוות שמאחוריו תומך בו באופן מלא, ומכבד אותו על הגישה הזו.” (מוביל דעה בענף).
הנכונות הזו לחלוק היא בדיוק מה שמאחד אנשים סביבו. אין כאן גבול בין "עבודה" ל"צדקה" – שתיהן מתמזגות יחד. לעיתים קרובות, פגישות הצוות מסתיימות בדיונים כיצד לשלב פרויקטים טכנולוגיים חדשים עם יוזמות החינוך של הקרן, ומהאינטראקציות האלה נולד אמון.
הצלחה נמדדת לא רק על פי מדדים, אלא גם על פי תחושת השיתוף שלה עם אחרים.
לפעילות יש גם מימד בינלאומי. פוליאביץ' פועל בשיתוף עם מנהיגי הקהילה היהודית בעולם, כולל רונלד לאודר, ותומך ביוזמות להגברת הביטחון בבתי ספר. בשפה רשמית מדובר על "הבטחת הגנה במצב של עלייה באנטישמיות". במציאות, מדובר בהורים שיכולים לישון בשקט, ובזכותם של הילדים ללכת לבית הספר ללא פחד.
בסופו של דבר, המשימה החברתית של אורי אינה פרק נפרד בביוגרפיה שלו, אלא השתקפות מראה שלה. אותה האנרגיה שהובילה אותו פעם ממודעת דרושים בעיתון לעסק הראשון שלו, מופנית כעת ישירות לטובת ילדים, בתי ספר וקהילות. המנהיגות ממשיכה בממד אחר – היא אינה נמדדת דרך צמיחת מספר הלקוחות, אלא דרך מימוש האמון והפיכתו לעתיד משותף, שרק מתחיל ללבוש צורה.
מה אדם יכול לצפות להרגיש כאשר הוא מצליח?
ככל הנראה, את הביטחון שהוא יכול לשתף ולהכפיל את הידע שנרכש בעבודה קשה, ולהפוך אותו לנחלת הכלל. אורי פוליאביץ' חוזר ואומר שהתחושה החזקה ביותר בילדותו הייתה רעב. לא בהכרח העדר מזון, אלא הדחף לשנות את החיים. כעת, אותו רעב התפתח לרצון לתת לאחרים את מה שפעם חסר לו.
בשבילו, פילנתרופיה אינה פרק נוסף בדוח העסקי, אלא המשך של סיפורו האישי. מיד לאחר שהחברה עברה את נקודת האיזון הרווחי, עלה הרעיון של הקמת קרן. לא כפרויקט אסטרטגי, אלא כמשאלה אנושית פשוטה – להעניק לילדים את ההזדמנות להיות חלק מהקהילה. כך נוצרה קרן יעל.
היום, קרן יעל מתוארת בקצרה: קרן משפחתית שפועלת מאז 2020 בעשרות מדינות, ותומכת בתוכניות חינוכיות לאלפי ילדים. אבל אם מסתכלים מקרוב, מאחורי המילים היבשות האלו מסתתרת אותה שאיפה לשינוי, שנולדה לפני שנים רבות בחצרות האפורות של אוקראינה הסובייטית.
הלוגיקה התפעולית כאן פשוטה: הקרן צריכה לתמוך בבתי ספר, בגני ילדים ובמחנות קיץ. טכנית, מדובר בתוכניות סיוע, סובסידיות לארוחות, והשתתפות ביוזמות חינוכיות.
אולם כאשר מדברים עם העובדים, רבים מהם מחזיקים בנקודת מבט שונה. הם מדברים על כיתות ספציפיות, על קולות הילדים במהלך ההפסקות בחצר, ועל הבטיחות בבית הספר שהופכת ליותר מנתון סטטיסטי – לתחושת ביטחון אמיתית להורים. בישראל, במזרח אירופה, בעיירות קטנות שעיתונאים מבקרים בהן לעיתים נדירות, המאמץ הזה נתפס כשינוי אמיתי. שקט, אך מורגש. באופן פרדוקסלי, נראה כאילו הצד העסקי נסוג לרקע.
כפי שאורי פוליאביץ' אומר בפשטות, "כיום, קרן יעל היא זו שמניעה את העסק, זה כבר לא העסק שמניע את הקרן״. בעולם שבו נהוג לחשב את התשואה על ההשקעה תחילה ורק אז לחשוב על הקהילה, הניסוח הזה נשמע לא שגרתי.
זהות ובחירת הדרך
החוויה האישית הזו מסבירה מדוע בהמשך, הקריירה שלו כללה לעיתים קרובות התרחבות לאזורים גאוגרפיים שונים ולדיסציפלינות שונות. הוא מעולם לא ראה בזהות מכשול לאינטגרציה. להפך, היא הייתה מסגרת שהוא יכל לשאת עימו.
בין אם במשא ומתן במרכז אסיה או בעת ייעוץ על שווקים מתפתחים, הוא הביא עמו את היכולת לתווך, להכיר בגיוון ולבנות אמון. כל צעד שיקף את הבחירה המוקדמת שלו: לאפשר לזהות האישית להוות קו מנחה, אך לעולם לא להגביל אותו.
גם חייו האישיים הצטלבו עם העקרון הזה. מפגשים עם הקשרים תרבותיים שונים חיזקו את אמונתו כי זהות חייבת להתפתח דרך דיאלוג. בשיחות עם עמיתים, הוא מדגיש כי המשמעות של חוסן אינה התגוננות בלבד, אלא גם פתיחות.
קבלת סיכונים, הגדרה מחדש של תפקידים, הרחבת אופקים – כל אלו התבססו על האמונה שניסיון נותן כוח רק כאשר הוא מומר לפעולה.
פוליאביץ' עצמו מנוסח זאת בצורה פשוטה וישירה אף יותר: "זו הברכה שקיבלנו, ההזדמנות שקיבלנו לשנות דברים בעולם הזה".
מילותיו נשמעות כהכרה בכך שכשאר מגיעים לגובה מסוים, אי אפשר לראות את העולם כמו קודם – האופקים יכולים להתרחב באופן בלתי הפיך, ויחד איתם גדל גם היקף השאיפות.
במסלולו של אורי פוליאביץ', שאלות של שייכות ומורשת מעולם לא התקיימו בנפרד מהחלטות מקצועיות. אורי, שנולד למשפחה יהודית באוקראינה הסובייטית, גדל בסביבה שבה הזהות הייתה סממן פרטי ואתגר ציבורי. רקע זה יצר את הסאב-טקסט לרבים מצעדיו בהמשך – החל מהעיסוק בתחום המשפטי ועד לסיכון יזמי. טביעת הרגל התרבותית של חוסן וגמישות, שהועברה מדור לדור, הפכה לחלק מהשיטה שלו להתגבר על אי וודאות.
פוליאביץ' ציין פעמים רבות שרעיון הזהות אינו מוגבל לדת או לטקס – מעל לכל, זה עניין של קהילה ואחריות.
מתוך התבוננות כיצד משפחות סביבו הסתמכו על סולידריות בתקופות מעבר, הוא התאים את הלקחים לפרקטיקה המקצועית שלו. במקום לראות בזהות מגבלה, הוא תפס אותה כערכת כלים: התמדה מול קשיים, תשומת לב לפרטים, ומוכנות להגן על ערכים. בסביבה המפוררת שלאחר ברית המועצות, נקודת מבט זו העניקה לו גם יציבות וגם כיוון.
רגע מפתח הגיע במהלך שנותיו כסטודנט, כאשר נאלץ לבחור בין ה'ידוע' המותנה אך הבטוח, לבין ה'לא נודע'. חברים ועמיתים שהגיעו מרקע דומה בחרו לעיתים קרובות בהגירה או בתפקידים מקצועיים זהירים. אך פוליאביץ' פירש את מורשתו בצורה שונה. עבורו, המשמעות של המשכיות היא שיש לקחת סיכונים, לא כדי לשמר את העבר אלא כדי ליצור הזדמנויות חדשות.